<h1>שבלי הלקט הקצר דין גלוח שער סימן מ'</h1>
<h2>דף נט.</h2>
וששאלתם, מהו להסיר השיער מבית השחי ומבית הערוה. דעו לכם, כי משעה שכתב רחמנא לא יהיה כלי גבר על אשה, ואנו מפוזרין בארבע פינות העולם, וכל פנה ופנה משונין במלבושיהן ובמעשיהן ובתכשיטיהן, לפיכך, כל דבר שהאנשים מאותו מקום והם הגוים עושים אותו כך מותר נמי להאנשים מישראל הדרים ביניהם, ואע"פ שאותו דבר הוא תכשיט נשים במקום אחר, אבל דבר שלא נהגו האנשים של אותו מקום לעשותו, אסור לאנשים מישראל הדרים ביניהם לעשות. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין. או ממקום שאין עושין למקום שעושין הרי זה חוזר למנהגם. בלי להקל ובלי להחמיר, דהא לית לכל ישראל מנהג תכשיט ותקון זה ידוע בכל העולם. לפיכך, ההולכים אחר האנשים גוים של אותו מקום אין בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו. ונשאל לרבי אביגדור ז"ל, אם מותר להקל במספרים שער של שחי ושל בית הערוה, והשיב, שאסור. שהרי אמרו רז"ל במסכת נזיר שאפילו לחוך אסור, והטעם משום תכשיטי נשים. ואעפ"י שנוהגין בזמן הזה כל זכרי הערלים להסירם בזרניך וסיד, אין לנו להניח דברי רז"ל על נהוג הערלים.
